אני גר בבזנקון אבל נולדתי בפוליני ג'ורה בשנת 1944. למשפחתי הייתה אחוזת יין מפוארת, משגשגת ונודעת בג'ורה בשנים 1905 עד 1984 בזכות היין הצהוב המעולה שלה. אבל ההיסטוריה של האחוזה הזו מסומנת כבר יותר ממאה שנה באירועים טרגיים וכואבים, הקשורים לאישיות המיוחדת והמורכבת מאוד של בני משפחה זו, במיוחד בגישה של סוטה, תאב בצע ורכושני שבסופו של דבר. הורסת כל מה שסביבה ומאבדת את כל מה שרצתה לשמור בקנאות ברשותה.
ואכן, בערב חייה, מסונוורת מדבריו היפים של איש חסר מצפון, היא תשאיר את אחוזתה היפה בידי ידיים זרות שיובילו אותה לחורבה.
למרבה המזל, באווירה הדרמטית הזו, אישה מצאה, הודות לאהבתה האימהית, את האומץ להתמודד עם אי צדק, את הפרוורטיות של משפחתה היפה וההתאכזבות של בעל אלים, כדי להגן על ילדיה.
עם זאת, הסיפור האותנטי, הדרמטי והמאוד מקורי הזה הסתיים השנה 2022, במקרה משמח. ואכן, נכדיו של הבעלים לשעבר, לאחר מאבק משפטי ממושך, קיבלו זה עתה את הזכות לרכוש את האחוזה לשתילת גפנים בה מחדש.
זה עתה כתבתי ספר בנושא זה "Les tulipes Sauvages Editions Baudelaire" אשר מספר לא רק את כל ההיסטוריה של התחום הזה, אלא אפילו יותר, את ההיסטוריה של תקופה, על הכשלים שלה, האכזריות שלה, אלא גם את תשוקותיו: של עבודה טובה, אהבת הארץ והיין. רציתי גם להביא לידי ביטוי כל אי בהירות בדמויות השחקנים בסיפור הזה, קמצנותם, אנוכיותם והתרחקותם אל תוך עצמם, תוך כדי הקבלה לאומץ ולנחישות של האישה הזו (אמי) שנלחמה להגן עלינו: אחותי ואני כדי שלא נגמור כמו סינדרלות בידי הדודה הזו ששנאה אותנו.
אני שולח לכם את הסיפור הזה שמעורר אצל קוראיי תגובה ספונטנית (אבל צריך לעשות ממנו סרט!...)
בבקשה קרא לי אולי לא לעשות משהו עם הסיפור שלי.